אדתו נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

אלה הן העובדות הדרושות לעניין :

המשיב הגיש ביום 9.2.05 במסגרת ת.א 626/05 תביעה בגין נזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים מיום 12.2.98 (להלן:" התביעה ").

תאונת הדרכים היוותה אף תאונת עבודה ובין המשיב והמל"ל התנהלו הליכים שונים הכוללים פניה לוועדות רפואיות, ערעור לבית הדין לעבודה וערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

במקביל להליכים שנוהלו בבית משפט זה נוהלו ההליכים מול המל"ל.

נוכח ניהול ההליכים מול המל"ל עתר המשיב ביום 3.3.08 לעיכוב הליכים בתביעה ולמתן אורכה של שישים יום להתייחסותו להצעת בית המשפט לסיום התביעה בפשרה. בעקבות הבקשה לעיכוב הליכים הורה בית המשפט (כב' הנשיא פרגו) כך:

"לאור התמשכות ההליכים בתיק זה, אני מחליט להפסיק את התובענה. התובע יהיה רשאי להגיש בקשה לחידוש התובענה רק כאשר תהא בידיו קביעה סופית של המל"ל... בשלב זה לא תשולם אגרה נוספת על האגרה ששולמה".

ביום 22.2.12 הפכו קביעות המל"ל חלוטות והליכים מול המל"ל הפכו סופיים וכארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 26.6.12 הוגשה בקשת המשיב לחידוש ההליכים בתביעה. בקשה זו נעתרה במעמד צד אחד ביום 27.8.12 (כב' סגן הנשיאה, השופט שוורץ).

המבקשות, הן הנתבעות בתביעה העיקרית, עותרות לבטול החלטת כב' השופט שוורץ שהורתה על החייאת התביעה וכן לסלוק התביעה מחמת התיישנות.

טענות המבקשות:

התביעה הוגשה בחלוף שבע שנים פחות שלושה ימים ממועד התאונה נשוא התביעה.

אין חולק, כי מרוץ ההתיישנות מופסק בתקופה שבין הגשת התביעה ועד להפסקתה ביום 3.3.08. אולם, בהעדר הסכמת על הארכת מרוץ תקופת ההתיישנות היה על המשיב לחדש תביעתו עם מיצוי ההליכים במל"ל "ובתוך פרק הזמן שנותר לזכותו עד חלוף תקופת ההתיישנות במועד הגשתה לבית המשפט, קרי, עד ליום 25.2.12 (שלושה ימים לאחר קבלת החלטת המל"ל הסופית".

המבקשות לא הסכימו להגשת הבקשה על ידי המשיב לעיכוב הליכים, ומשכך לא הסכימו להארכת מרוץ תקופת ההתיישנות "עד אין קץ".

לחילופין, בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 (להלן: "חוק ההתישנות") עמדה למשיב תקופה של שנה בלבד מהיום בו הופסקה התביעה על פי החלטת בית המשפט ביום 3.3.08. כלומר, עם הפסקת התובענה עמדה למשיב שנה להגיש בקשה לחדושה, דהיינו עד מרץ 2009.

טענות המשיב:

יש לפרש את החלטת בית המשפט המורה על הפסקת התובענה כהחלטה אשר למעשה מותירה את התביעה תלויה ועומדת ועוצרת את מרוץ ההתיישנות.

ראוי לפרש את החלטת בית המשפט כדוחה את התביעה ללא מועד ולא כמפסיקה אותה.

משכך, בחינה נכונה של החלטת בית המשפט מיום 3.3.08 "הקפיאה" את התביעה לתכלית מיצוי ההליכים מול המל"ל. ודוק, בית המשפט לא קצב את פרק הזמן בו על המשיב לחדש את תביעתו מהרגע בו מוצו ההליכים במל"ל. הגשת הבקשה לחדוש התביעה בתקופה של ארבעה חודשים, מלמדת כי המשיב לא ישן על זכויותיו ופעל כראוי.